זכות הציבור לדעת
הזכות לדעת היא זכות בסיסית
במשטר דמוקרטי. לא די בכך שהאינפורמציה מגיעה לציבור, יש להדגיש את זכותו החוקית
לקבל אינפורמציה, או בכלליות - זכותו של ציבור לחקור ולבדוק כיצד מתנהלים ענייניו.
ההנמקה של הזכות לדעת, , היא - "ענייני הציבור הם מעניינו של הציבור".
חופש האינפורמציה הוא מושג מורכב, ומבחינה מסוימת חופף את המושג "הזכות
לדעת" בכך שחופש האינפורמציה חל על אפשרויות הגישה למקורות מידע ובאורח כללי
יותר גם על חובתם של גורמים בציבור לספק אינפורמציה על מעשיהם
הזכות
לקבלת אינפורמציה מאפשרת את זכותו של אדם לבקר את שלטונו. וכדי שהביקורת תהיה בעלת
משמעות, יש לאפשר לציבור, באמצעות העיתונות, גישה חופשית לנתונים ולעובדות. הזכות לדעת
או בהגדרתה הכוללנית יותר, חירות האינפורמציה, הוכרה במליאת עצרת האומות המאוחדות במושבה
הראשון "כזכות אנושית בסיסית" וכאבן בוחן לכל יתר החירויות.
חלק בלתי נפרד מהזכות לחופש הביטוי היא
הזכות לדרוש מידע ולקבל מידע. זכות זו ידועה כ"זכות הציבור לדעת".
זכות זו, לפי שיטת השופט ד"ר משה לנדוי (בג"ץ (243/62) הזכות לקבל ולהפיץ מידע היא תנאי
הכרחי שבלעדיו אין קיום למשטר הדמוקרטי ובלעדיה לא תיכון דמוקרטיה אמיתית. במסגרת
זכות זו כלולה גם החובה החלה על השלטון לידע את הציבור בכל הנוגע למדיניותו
ולפעולותיו. על כך כתב השופט ברק: "המידע השלטוני הוא נכס השייך לציבור
ולפיכך על איש הציבור להיות נכון לחושפו בפניו. כנגד זכותו של היחיד לקבל מידע
עומדת חובתו של השלטון לספק מידע ומכאן חובתם של נושאי תפקידים ציבוריים ליתן מידע
לציבור".
